בהתבסס על השיטות השונות של דחיסת גז, ניתן לחלק את המפוחים לשלושה סוגים עיקריים:
מפוחים צנטריפוגליים: אלה דוחסים גז באמצעות כוח צנטריפוגלי שנוצר על ידי סיבוב של אימפלר, מתאים ליישומי לחץ בינוני עד גבוה-. מפוח צנטריפוגלי רב-שלבי המשמש במפעל טיהור שפכים, עם ארבעה אימפלרים בסדרה, יכול להגביר את לחץ האוויר ל-100 kPa, בשימוש במערכות איורור מים עמוקים.- היתרון שלו טמון בקצב זרימה יציב, אך יש לו מגבלות תפעול עקב תנאי גלים.
מפוחי שורשים: אלה משתמשים בשני רוטורים בצורת "דמות-שמונה" להובלת גז, השייכים לסוג העקירה החיובית של מכונות. מפוח שורשי שלוש- אונות המשמש במפעל מלט, עם מהירות סיבוב של 980 סל"ד, בעל נפח פריקה של 60 מ"ק לדקה, מה שהופך אותו למתאים במיוחד לסביבות מאובקות. התכונה הבולטת שלו היא שקצב הזרימה הוא פרופורציונלי לחלוטין למהירות הסיבוב, אך הוא מייצר רעש פועם משמעותי.
מפוחי זרימה צירית: גז זורם בציר, מתאים ליישומי זרימה גבוהה- ולחץ נמוך-. למאוורר זרימה צירית המשמש במגדל קירור של תחנת כוח יש קוטר של 8 מטרים וזרימת אוויר העולה על 1000 מ"ק/שניה, מה שמפחית את צריכת האנרגיה ב-18% בהשוואה לדגמים מסורתיים. טכנולוגיית להב מתכווננת חדשה מאפשרת לו לשמור על יעילות גבוהה בתנאי הפעלה משתנים.
